#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כא. 'חבית שנשברה בגת העליונה ותחתיה מאה חולין טמאין מודה רבי אליעזר לרבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל וכו' באר!	"אף שר&quot;י מתיר לטמאות ביד אם יבוא לידי הפסד מרובה, היכן שיש שם מאה ויתבטל אין הפסד ולא יטמאנה, לפי זה רבה מהפך הגרסא בסיפא מודה ר&quot;י לר&quot;א. <p dir=""rtl"">רב הונא בריה דרב יהושע אינו מהפך ומפרש את הסיפא על הדין של הרישא כשאין מאה ויכול להציל רביעית רק ע&quot;י כלי שתוכו טהור וגבו טמא מודה ר&quot;א אף שאוסר לטמאות היין, שיכול להציל בו ולא גזר דלמא נגע בגבו.</p>"	פסחים כא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כא. כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה וכו' מתניתין כמאן?	"ודאי דלא כר' יהודה שלשיטתו יש שעה חמישית שאסור לאכול אבל מותר להנות, <p dir=""rtl"">וכן דלא כר&quot;מ שאם כן היה לתנא לשנות כל שעה שאוכל ולא שמותר לאכול. </p><p dir=""rtl"">אלא משנתנו כר&quot;ג שאמר חולין נאכלים כל ארבע ותרומה כל חמש ושורפים בתחילת שש, ואומרת משנתנו כל שעה שמותר לכהנים לאכול תרומה מותר לישראל להאכיל חולין לבהמה.</p>"	פסחים כא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כא. כל שעה וכו' ומאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומכרו לנכרי' למה לי למתני את כל הדוגמאות הנ&quot;ל?	"בהמה וחיה נצרכו שבהמה אם נשאר לה אינה מצניעה, ורואה את החמץ, אבל חיה שמצניעה לא, ואי אשמיענו רק חיה הו&quot;א כיון דמצניעה לכן התירו (ואינו עובר בבל ימצא, דהוי טמון שאינו יודע היכן הוא &lt;וע' רש&quot;י ותוס'&gt;) אבל בהמה לא, שמא תשאיר ולאו אדעתיה. עוף נכתב כיון שכבר נכתבו בהמה וחיה.<p dir=""rtl"">גוי לאפוקי מב&quot;ש שאוסרים למכור חמץ לגוי קודם לפסח אלא אם יודע שיגמר עד פסח, אלא כב&quot;ה שמתירים, ר&quot;י ב&quot;ב אומר שכל מיני כותח אין למכור קודם לפסח ל' יום (לרש&quot;י ס&quot;ל כב&quot;ש, ולתוס' אפ' לב&quot;ה ואסור מפני ששם בעליו עליו).</p>"	פסחים כא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כא: 'כל שעה וכו' ומותר בהנאתו, עבר זמנו אסור בהנאתו, ולא יסיק בו תנור וכירים' פשיטא?	"מותר בהנאה - אם חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אחר זמנו (רש&quot;י לא גרס בגמרא פשיטא ופרש זה שלא בדרך שאלה).<p dir=""rtl"">עבר זמנו - נצרך לשעות דרבנן, כדר' יוחנן שהמקדש משש שעות ולמעלה אפ' בחיטי קורדניתא אין חוששים לקידושין.</p><p dir=""rtl"">לא יסיק תנור וכירים - ס&quot;ד לר' יהודה שאין ביעור חמץ אלא שרפה יוכל להנות תוך כדי שרפתו, קמ&quot;ל.</p>"	פסחים כא:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כא: - כד. מנין לחולין שנשחטו בעזרה, חמץ בפסח ושור הנסקל, שאסורים בהנאה?	"חולין שנשחטו בעזרה - ר' אבהו ביאר שנחלקו בזה ר&quot;מ ור' יהודה, לר&quot;מ הוי דאורייתא ומתמעט מקרא ד&quot;לכלב תשליחון <u>אותו</u>&quot; ולא חולין שנשחטו בעזרה, ולר&quot;י אינו דאורייתא ולכן התמעט מכאן שאר איסורים שבתורה. אבל חזקיה סבר שהוא דאורייתא ולכן אין בקרא זה למעט שאר איסורים.<p dir=""rtl"">חמץ בפסח ושור הנסקל - חזקיה אמר נלמד מ&quot;לא יֵאָכֵל חמץ&quot; לא יהיה לו היתר אכילה, והמקור שכך דורשים לשון 'יֵאָכֵל' מדכתיב בשרצים &quot;שקץ הוא לא יֵאָכֵל&quot; והוצרך רבוי להתירו בהנאה &quot;לכם&quot; שלכם יהיה, ש&quot;מ שבלא רבוי היו אוסרים בהנאה מ&quot;לא יֵאָכֵל&quot;.</p><p dir=""rtl"">ר' אבהו דורש כל מקום שיש לשון אכילה, כגון לא יאכל, תאכל או תאכלו משמע איסור הנאה ואיסור אכילה, מקורו: אליבא דר&quot;מ שאומר שאחד נכרי ואחד גר בין במכירה בין בנתינה נלמד מנבלה שהוצרך קרא להתירו בהנאה ש&quot;מ שבלא רבוי מיוחד אסור בהנאה. אבל לר' יהודה נצרך הקרא ללמדנו דברים ככתבם, ולומד שכל איסור אכילה כולל גם הנאה מ&quot;לכלב תשליחון אותו&quot; אותו אתה משליך לכלבים ולא שאר איסורים שבתורה. [לר&quot;מ מכאן ממעטים חולין שנשחטו בעזרה ולר&quot;י זה אינו דאורייתא כנ&quot;ל]. </p><p dir=""rtl"">בשם ריב&quot;ל ביארו שס&quot;ל כר&quot;י שמנבלה אין ללמוד שלדברים ככתבם אתא, וכן מ&quot;לכלב תשליחון אותו&quot; אין ללמוד שסובר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא, ולכן חמץ בפסח ושור הנסקל לומד למסקנא כמו שביאר רב פפא מדכתיב &quot;והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף&quot; ולא יאכל מיותר שנלמד בהקש ממעשר שני ואם אינו ענין לכאן תנהו לשאר איסורים שבתורה, אם אינו ענין לאכילה תנהו להנאה, [עדיף לתנו למקום אחר מאשר לדרוש בו לאו יתירה. אין לומר שיהיו בשרפה, דכתיב &quot;הנותר&quot; שרק נותר בשרפה ולא שאר איסורים].</p>"	פסחים כא:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כא: האם מותר למכור נבלה לגר ולתנה לגוי, ומה קודם נתינה לגר או מכירה לגוי ומנין?	"כתיב לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי ר&quot;מ מחבר הפסוק לגר וכו' תתננה ואכלה או מכור, תתננה ואכלה או מכור לנכרי, והא דלא ערבינהו כדי להקדים נתינה לגר ממכירה לנכרי.<p dir=""rtl"">ר' יהודה אומר מדלא ערבינהו ש&quot;מ שדברים ככתבם לנכרי רק במכירה ולגר בנתינה, ולהקדים נתינה לגר לא צריך קרא, סברא הוא מפני שאתה מצווה להחיותו. </p>"	פסחים כא:		
